גורנבורג ואח' נ' אילן אליהו בע"מ ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד במסגרתן מבקשים הצדדים לחייב איש את רעהו בנזקי רכוש שנגרמו לרכביהם בגין תאונת דרכים בה היו מעורבים ביום 23.7.12 בכביש שדרות בגין בסמוך ליציאה לשדרות גולדה מאיר.

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר שנת ייצור 1996 מ.ר 39-297-20 (להלן: "רכב התובע") רכב התובע היה נהוג בזמנים הרלבנטיים על ידי אחיו, מר גורנבורג אלכסנדר (להלן: "נהג רכב התובע"). הנתבעת 1 הינה הבעלים משאית מסוג מרצדס אקטרוס שנת ייצור 2010 מ.ר 56-776-69 (להלן: "רכב הנתבעת 1" או "המשאית"). הנתבעת 2 הינה המבטחת את רכב הנתבעת 1.

2.אליבא דגירסת התובע, כפי העולה מכתב התביעה, רכב התובע נסע בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, ביצע השתלבות מנתיבו לנתיב האמצעי והמשיך בנסיעה, לאחר מכן רכב הנתבעת 1 פגע בו בעוצמה ומעוצמת הפגיעה נהדף רכב התובע לעבר רכב צד ג' שנסע לפניו (להלן: "רכב צד ג'"). ב-"הודעת התובע על תאונת רכב" להראל חברה לביטוח בע"מ, מסר התובע גירסה כדלקמן: "במהלך נסיעה ישר בכביש בגין, פגע בי משאית מאחור, והדף אותי לעבר הרכב שהיה לפני".

3.אליבא דגירסת הנתבעת 1, כפי העולה מכתב ההגנה, עת שרכב הנתבעת 1 נסע בנתיב האמצעי, רכב התובע נסע בנתיב השמאלי תוך שהינו מתכוון לצאת ביציאה הקרובה מצד ימין, לצורך כך, סטה לנתיב האמצעי בו נסע, כאמור, רכב הנתבעים, נכנס לנתיב נסיעתו במהירות מופרזת וכתוצאה מכך המשאית לא הספיקה לבלום ונפגעה עם צידה הימני הקדמי בצידו האחורי הימני של רכב התובע והדפה אותו לעבר רכב צד ג' שנסע לפניה.

4.אליבא דגירסת הנתבעת 2, כפי שעולה מכתב ההגנה המתוקן, התובע הפר את הוראת סעיף 40(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, הקובע כי:

"לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".

באשר לשאלת שיעור הנזק טוענת הנתבעת 2, כי התובע לא הוכיח שתיקן את רכבו בפועל, ולא המציא קבלה המעידה על תשלום בפועל למוסך ועל תיקון הרכב, ולפיכך, התובע לא הוכיח, כי נגרם לו הנזק הנטען. יוער, כבר עתה, כי על פי דו"ח השמאי מטעם התובע הרי שלרכב נגרמו נזקים בהיקף של אובדן כללי ומשכך הרכב אינו בר תיקון ועל כן, אין מקום לטענה זו.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה, סבורני, כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות הדדית ולהלן נימוקיי:

ראשית, נהג רכב התובע אישר, כי לאחר שעבר מהנתיב השמאלי הייתה בכוונתו לעבור לנתיב הימני ביותר על מנת להספיק לצאת ביציאה המובילה להר חוצבים. עדות זאת מתיישבת עם גירסת הנתבעים.

שנית, עיון בתרשים שצורף לכתב הגנה וכן, מעדותו של עד התביעה עולה, כי בעת שרכב התובע פנה לנתיב האמצעי לא היה מרחק מספיק לבצע את המעבר מהנתיב השמאלי ביותר לנתיב הימני המוביל ליציאה משדרות בגין. עובדה המלמדת על ניסיון לבצע מעבר חד ומהיר בין הנתיבים על מנת שלא להחמיץ את היציאה להר חוצבים.

אומנם, לטענת עד התביעה, נוכח המרחק הקצר ממקום נסיעתו בנתיב השמאלי ליציאה להר חוצבים הרי שלא היה בדעתו לצאת ביציאה לגולדה מאיר (פרוט' בעמ' 2 שורות 30-32) אלא להמשיך ליציאה הבאה ואולם, אין בידי לקבל עדותו בעניין זה. זאת, הואיל וגירסה זו לא בא זכרה בכתב התביעה ובעדותו הראשית וכן, נוכח מוקדי הנזק בשלושת הרכבים המצביעים באופן ברור, כי רכב התובע נמצא בזוית בעת קרות התאונה. עובדה זו מלמדת, כי התאונה התרחשה בטרם השתלב רכב התובע בנתיב האמצעי. עובדה זו אף מלמדת, כי רכב התובע לא ביקש להמשיך בנסיעה בנתיב האמצעי, אלא, ביקש לחצות את הנתיב האמצעי על מנת להגיע לנתיב הימני הוא נתיב היציאה. יוטעם, כי אין מחלוקת, שרכב הנתבעת 2 פגע מאחור ברכב התובע, יחד עם זאת כשבאים ובודקים את נסיבות המקרה דנן, מתוך עיון בטענות הצדדים ובנסיבות התרחשות התאונה, וכן מעיון ובחינת מוקדי הנזק ברכבים המעורבים מגלים, כי כל אלה מתיישבים יותר עם טענת הנתבעת 1, לפיה, התאונה התרחשה תוך כדי מעבר רכב התובע בין הנתיבים ולא בעת שנסע ישר במסלול האמצעי. מוקדי הנזק ברכב התובע הינו בצידו הימני אחורי והשמאלי קדמי. מוקד הנזק ברכב הנתבעים הינו בחלקו הימני קדמי ומוקד הנזק ברכב צד ג' הינו בחלק הימני אחורי. כל אלה, כאמור, תומכים בגירסת הנתבעים, כי רכב התובע היה בזוית בעת קרות התאונה עובדה המלמדת, כי הוא לא השתלב בנתיב האמצעי וכי הוא ביקש לעבור לנתיב הימני. בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעים, כי על פי סעיף 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הקובע, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.

6.עם זאת, סבורני, כי לרכב הנתבעים קיימת רשלנות תורמת מסויימת, זאת, נוכח העובדה, כי היה על נהג הנתבעים לשים ליבו לתנאי הדרך ובשים לב לכך שעסקינן בשעה מוקדמת ועמוסה ביציאה להר חוצבים. נהג הנתבעים העיד, כי נסע במהירות של כ-60 קמ"ש וכי הוא הבחין ברכב התובע ובכוונתו להיכנס לנתיב נסיעתו בטרם קרות התאונה סבורני, כי בנסיבות אלה היה על נהג המשאית להאט מהירותו ולשמור מרחק מספיק בכדי שיהיה לו סיפק לעצור.

7.באשר לנזקים הנטענים בכתב התביעה שכנגד אין בידי לקבל את דו"ח השמאי שאבי דוגה מיום 20/1/13. דו"ח השמאי נמצא חסר תמונות נזק מטעמו. כמו כן, קיימות תמיהות באשר לאופן בדיקת המשאית. ראשית, אף על פי דו"ח השמאי הרי שהמשאית נבדקה כחודש לאחר קרות התאונה ודו"ח השמאי נערך ביום 20/1/13, רק כחצי שנה לאחר מועד התאונה. הגם והמשאית נבדקה, לכאורה, במוסך כולמוביל לא הוצגה חשבונית תיקון. עריכת חוות הדעת במועד כה מאוחר ללא תמונות שצולמו על ידי השמאי בזמנים הרלבנטיים פוגמת במשקל הראייתי שיש לייחס לחוות הדעת במידה ניכרת. כמו כן, הואיל ועסקינן ברכב עבודה הרי שקרוב לודאי שהרכב תוקן ולמרות זאת לא הוצגה כל חשבונית תיקון. בנוסף, מעיון בתמונות שצורפו כ- ת/1 עולה, לכאורה, כי הנזק שנגרם למשאית מתמקד בפנס הקדמי ימני בלבד. נוכח רשלנותו התורמת של נהג המשאית והתמיהות העולות מדו"ח השמאי מצאתי, כי דין התביעה שכנגד להידחות.

8.סוף דבר- הנני דוחה את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: